פסק דין בתיק ע"ת 71/10

המשיבה, רס"ן אגמון מירלה, נתנה את הדין לפני בית-הדין הצבאי לתעבורה מחוז שיפוטי זרוע היבשה בגין עברה של אי מתן זכות קדימה בצומת בניגוד לתקנה 64(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961. הוטלו עליה בגין עברה זו, קנס בסך 750 ש"ח וכן שני חודשי פסילת רישיונות על תנאי לשנתיים.

בית-הדין קמא נימק את גזר דינו בכך, שהאמור בעברה נושנה, בכך שעברה התעבורתי של המשיבה נקי מזה שנים ארוכות, בכך שרישיונה הצבאי הותלה על ידי יחידתה למשך 14 ימים ובכך שלא הוצגה לפניו ראייה כלשהי, המלמדת על פגיעה ממשית שנגרמה לנוסעת ברכב האזרחי.

סיפור המעשה אשר מסתתר מאחורי ההרשעה עניינו בכך, שביום 24/2/2009 בשעת בוקר, נהגה המשיבה ברכב, התקרבה לצומת שלפניו מוצב תמרור המחייב מתן זכות קדימה, החלה פונה לשמאל בלא לתת זכות קדימה לרכב אזרחי, אשר נכנס אותה עת לצומת ופגעה עם חזית רכבה בחלקו הימני של הרכב האזרחי. לרכב הצבאי נגרם נזק ממשי וכאמור נוסעת ברכב האזרחי נפגעה באורח קל מאוד.

התביעה הצבאית לא השלימה עם קולת העונש, ועתרה להחמירו על ידי הטלת פסילת רישיונות נהיגה כמתחייב מהוראת הדין.

בערעורה, טענה התובעת, כי העברה בה הורשעה המשיבה הינה חמורה ולפיכך, נקבעה לה פסילת מינימום בדין. התובעת הדגישה את החשיבות שבהטלת עונש פסילה לריצוי בפועל ואף הפנתה אל שורה של פסקי דין חדשים יותר וחדשים פחות, אשר בהם נקבע כי לא בקלות יחרוג בית-הדין מהוראת המחוקק בדבר חובת הטלת פסילת מינימום.

הסנגורית המלומדת עתרה לדחיית הערעור. הסנגורית הדגישה, כי נסיבות ביצוע העברה היו כאלו של חוסר תשומת לב ולא של רשלנות ניכרת. הסנגורית הבליטה את העובדה שהמשיבה נוהגת מזה 26 שנים בלא עברות תנועה כלל וכן את העובדה, שכתב האישום הוגש בשיהוי רב וניכר בן 20 חודשים, מה שעשוי ללמד על חוסר התייחסות נאותה של הפרקליטות לחומרת העברה.

ככלל, ראוי להטיל עונש של פסילת מינימום מקום בו נעברת עברה המנויה בתוספת השנייה, אשר גרמה לתאונת דרכים שבה נגרם נזק ונחבל אדם. אכן, גובה הנזק ומהות החבלה עשויים להשפיע על משך תקופת הפסילה ועשויים להצדיק במקרים המתאימים חריגה מסוימת מהעונש המזערי הקבוע בחוק. לטעמי, גם שיהוי בלתי סביר בהגשת כתב האישום, מצדיק חריגה מעונש הפסילה המזערי, זאת שכן, הגשת כתב אישום בשיהוי כה רב, מהווה פגיעה בלתי סבירה בנאשם.

לטעמי, השיקול העיקרי החייב להינטל בחשבון במקרה שלפניי, הינו סוגיית עברה הנקי של המשיבה וותק הנהיגה הארוך (26 שנים!).

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ובהם את העובדה שיחידתה של המשיבה מנעה ממנה לנהוג במשך 14 ימים, מצאתי לנכון לקבל את ערעור התביעה ולהטיל על המשיבה 14 ימים של פסילת רישיונות לריצוי בפועל, זאת בנוסף לעונשים אשר הוטלו על ידי הערכאה הראשונה. המשיבה תפקיד את רישיונות הנהיגה ביום 9/2/2011 בסמכות רישוי צה"ל.

ניתן והודע היום, כ"ג בטבת התשע"א, 30 בדצמבר 2010, בפומבי ובמעמד הצדדים.

חתימת המגיה: _________________      העתק                נאמן                למקור
                                                                         סגן                     ניר                     גולני